במשטר הזמן נתפס האות כאוסף של גלים סינוסואידליים מתנודדים, כ”א בתדירות ובמשרעת משלו.
כל גל שכזה מהווה רכיב של האות.
ניתן לדבר על משרעת האות, תדירותו ומופעו, לפחות במובנם הרגעי.
המשרעת הרגעית של האות היא העתקו המרבי במחזור התנודה הנוכחי.
תדירותו הרגעית של האות היא מספר הפעמים שהוא ישנה קוטביות (כיוון) בשנייה אחת, לו ייוותרו רכיביו כפי שהם כרגע.
מופעו של האות היא מידת עיכובו בזמן, ובהקשר זה אנו מתעניינים בד”כ בהפרשי המופע שבין רכיביו, ז”א במידת עיכובו בזמן של רכיב זה לעומת רכיב אחר.
משטר הזמן מאפשר חקירת אופיו הדינאמי של האות, למשל השפעתן של התפרצויות עוצמה רגעיות על תחושתו הסובייקטיבית של המאזין.
דיבורים על “באס מרוח”, למשל, הם בשפה של משטר הזמן.
במשטר התדר נתפס האות כאוסף של תדרים. כל תדר שכזה מהווה רכיב של האות, והוא בעצם תדירותו של רכיב סינוסואידלי אשר תואר לעיל במשטר הזמן.
משטר התדר מאפשר חקירת אופיו הספקטראלי של האות, כיוון שהוא חושף איזה תדרים מכיל האות ומהי עוצמתו של כ”א מהם.
דיבורים על “יותר באס” או “פחות טרבל”, למשל, הם בשפה של משטר התדר.
מכשירים לניתוח צליל עושים שימוש באלגוריתם מתמטי המכונה “התמרת פורייה מהירה” (FFT) כדי לדלג בין שני המשטרים ולאסוף אינפורמציה מרבית אודות האות.