האמת אודות הסאבוופר
על הסאבוופר מוטל לשחזר את תחום התדרים שבין 20 ל- 100 הרץ – הבאס הנמוך.
לשם כך עליו להניע נפחים גדולים של אוויר באמצעות רטיטות גדולות של ממברנת הדרייבר.
באופן מפתיע, בתדרים נמוכים לא נדרשים לדרייבר הספקים גבוהים כדי להפיק רטיטות גדולות, אך הן מטילות עליו עומס מכאני כבד.
אם יחרגו רטיטות הממברנה מהמהלך המרבי שמתיר לה היצרן בכל כיוון (Xmax), לא יעמדו העכביש והטבעת ההיקפית בעומס לאורך זמן, וייקרעו.
לממברנה מהלך מרבי ליניארי שלאורכו נשמרים העיוותים נמוכים, ומהלך מרבי מכאני.
הראשון קטן יותר כמובן, ויצרן אמין יציינו כ- Xmax.
התחום הליניארי של הדרייבר הוא פעמיים Xmax, ז”א מהלך מלא של הממברנה מקצה לקצה.
בדוגמאות המובאות בפרק זה נעשה שימוש בדרייבר סאבוופר “12 מדגם שיבא בשל הכרתי הטובה אותו, אך האמור נכון באופן כללי לגבי כל דרייבר סאבוופר מודרני.
מאז 1999 יוצרו ארבעה דורות של שיבא, בעלי הספק מרבי רשום בן 650 וואט.
משמעות נתון זה היא כדלקמן: כל עוד רטיטות הממברנה אינן חורגות מ-Xmax, ניתן להזין את הדרייבר בהספק בן 650 וואט מבלי להסב לו נזק.
כפי שיובהר בהמשך, מצב זה מתקיים רק אם נעשה שימוש בארגז קטן מאוד, או לחילופין, אם מונחתים התדרים שמתחת ל- 70 הרץ.
בשימוש רגיל, יחרגו רטיטות הממברנה מ-Xmax אפילו אם יוזן הדרייבר ב- 50 וואט בלבד ואף פחות מזה.
במילים אחרות, ההספק המרבי אשר רשום על סאבוופרים הוא ההספק המרבי התרמי (סליל שרוף) אשר מהווה צוואר בקבוק בתדר גבוה יחסית, ולא ההספק המרבי המכאני (עכביש קרוע) אשר מהווה צוואר בקבוק בתדר נמוך מאוד.
המשתמש התמים אשר אינו מודע לכך, “דוחף” לדרייבר מאה וואט בתדר נמוך והורס את המערכת המכאנית שלו (עכביש וטבעת הקפית).