שר אדם, מנגנת תזמורת, נטרקת דלת או נושבת רוח. ארבע דוגמאות לאירועים אקוסטיים.
אם נגרום לאוויר שבקרבת אוזנו של מאזין לרטוט בדיוק כפי שרטט בעת האירוע האקוסטי, לא יוכל לדעת כי אינו עד ל”דבר האמיתי”.
זוהי תכליתו של שחזור הצליל, לייצר אשליה שאנו נוכחים באירוע האקוסטי.
קל לומר, קשה יותר לבצע.
האוויר הרוטט בעת האירוע האקוסטי נחבט בדפנות מקרופון ההקלטה תוך שהוא מרטיט את ממברנתו, ועלול לייצר החזרות אשר ירטיטו אף הן את הממברנה.
הממברנה הרוטטת מרטיטה את הסליל החשמלי המחובר אליה, ועקב כך מושרה בו מתח חשמלי.
המתח המושרה אמור לייצג במדויק את האופן בו רוטטת הממברנה, אבל אין מיקרופונים שהם ליניאריים לחלוטין.
אח”כ מוגבר המתח באמצעות מגבר שאינו ליניארי לחלוטין, נדגם באמצעות ממיר אנלוגי-לספרתי שגם הוא אינו ליניארי לחלוטין ונשמר כאוסף של מספרים על גבי דיסק.
בביתו של המאזין עובר האות את מחציתו השנייה של “מסע הייסורים” – תהליך השחזור:
אוסף המספרים נקרא ומפוענח בחזרה לאות אנלוגי (רציף) באמצעות ממיר ספרתי-לאנלוגי שאינו ליניארי לחלוטין.
לאחר סינון תדרים בלתי רצויים הוא מוגבר באמצעות המגבר הביתי שאינו ליניארי לחלוטין, ומרטיט את ממברנת הרמקול שאינו ליניארי לחלוטין.
קירות החדר תורמים אף הם את חלקם בייצרם החזרות וגלים עומדים, ולמאזין נותר רק לגחך כשהוא נשאל אם יש הבדל בין מה שהוא שומע לבין “הדבר האמיתי”.
ובכל זאת ישנן מערכות שמע המצליחות “לעשות את העבודה”, הן בצד ההקלטה והן בצד השחזור. מדוע?
מכיוון שהן ליניאריות מספיק בכדי לשכנע את המאזין שהוא עד ל”דבר האמיתי”.
מערכת שמע שתוכננה היטב היא למעשה אוסף של פשרות אשר מטרתו למקסם את הליניאריות שלה.