מרחק ההדהוד

כשאנו מנתחים את התחום הסטטיסטי של תהודות החדר באמצעות זמן ההדהוד, אנו מעוניינים לגלות כמה צליל ישיר מגיע אל המאזין, וכמה צליל עקיף.
כשהמאזין מתרחק מהרמקול פוחת הצליל הישיר המגיע אליו, בעוד זה העקיף נשאר פחות או יותר כשהיה.
המרחק מחזית הרמקול שבו משתוות עוצמותיהם של הצליל הישיר והצליל העקיף נקרא “מרחק ההדהוד”.
מרחק ההדהוד בחדר האזנה טיפוסי הינו קטן יחסית, 0.72 מ’ עבור מונופול ו- 1.24 מ’ עבור דיפול.
לשון אחרת, עבור עוצמה מסוימת של צליל ישיר, מייצר הדיפול צליל עקיף שעוצמתו נמוכה ב- 4.7 דציבל מזה שמייצר המונופול. הפחתה זו בעוצמת הצליל העקיף מפחיתה משמעותית מאפקט המיסוך שמפעיל החדר על הצליל הישיר, ומאפשרת לדקויות הצליל להישמע ביתר בהירות.
היא גם מפחיתה מתחושת “העמסת היתר” של החדר, המורגשת לעיתים קרובות במהלך קטעי מוזיקה דינאמיים המתגברים במהירות לעוצמות גבוהות.