ליניאריות
מכשיר ליניארי מסוגל להגביר אות או להמירו מבלי לשנות את תכולתו הספקטראלית, ז”א מבלי להוסיף לו רכיבים זרים אשר לא היו קיימים בו מלכתחילה.
“להגביר” פירושו להגדיל משרעת. “להמיר” פירושו, למשל, להמיר לחץ צליל לאות חשמלי (כפי שעושה מיקרופון) או להיפך (כפי שעושה רמקול).
בעולמנו אין מכשירים ליניאריים באמת, לצערנו, אבל הטובים שבהם מתקרבים לכך, ז”א הם אומנם מוסיפים רכיבים זרים אבל בעלי משרעת קטנה יחסית.
כשאות חשמלי כלשהו מוזן למבואו של מגבר, הוא אמור להתקבל במוצאו של המגבר ללא כל שינוי ספקטראלי.
בבדיקת ליניאריות של מגבר, מושווה הספקטרום של אות המוצא לזה של אות המבוא לצורך איתורם של רכיבים זרים (כאלה הקיימים באות המוצא אך אינם קיימים באות המבוא).
אם משרעותיהם של הרכיבים הזרים קטנות יחסית, יתואר המגבר כ”ליניארי”.
במידה ומתרחש הגבר, תהיינה משרעות הרכיבים של אות המוצא גבוהות בהתאמה ממשרעות הרכיבים של אות המבוא.
רמקול יתואר כ”ליניארי” אם הצליל שהוא מפיק מכיל רכיבים זרים בעלי משרעות קטנות יחסית.
גם כאן, רכיבים זרים הם רכיבים אשר קיימים באות המוצא האקוסטי של הרמקול אך אינם קיימים באות המבוא החשמלי המוזן לרמקול.
מידת הליניאריות של מערכת שמע קובעת את איכותה, ולכן ליניאריות היא עיקר העיקרים!
במערכות שמע, ההתקן הפחות ליניארי מכולם הוא הרמקול, וככל שגדלות רטיטות הממברנה כן פוחתת הליניאריות, ז”א גדלות משרעותיהם של הרכיבים הזרים ומורגשת יותר נוכחותם בצליל המשוחזר. הממברנה רוטטת בהתאם לאות המבוא החשמלי המוזן לרמקול רק אם רטיטותיה קטנות יחסית.
כשמגבר פועל בקרבת שיא ההספק לו הוא מסוגל, נפגעת הליניאריות שלו במידת מה, וכשהוא “נדחף” לפעול מעבר לכך היא נפגעת אנושות.
כדי לשחזר צליל באופן אמין, יש לדרוש ממערכת השמע הרבה פחות מה”מקסימום” לו היא מסוגלת.