דיפול גדול לעומת דיפול קטן

שחזור אמין של צליל בתוך חדר מעמיד את היענות ההספק של הרמקול כאחד הפרמטרים החשובים ביותר – ככל שהיא אחידה יותר דומה יותר הרכבו הספקטראלי של הצליל העקיף לזה של הצליל הישיר, והדבר מחזק אצל המאזין את תחושת האותנטיות.
מבחינה זו עולה דיפול (רמקול פתוח) קטן מימדים על דיפול גדול מימדים, אך מצד שני הוא נדרש לרטיטות גדולות יותר כדי להפיק עוצמת צליל נתונה, ולכן עיוותיו גבוהים יותר.

נשאלת השאלה מה חשוב יותר – היענות הספק אחידה אשר מעניקה יתר אותנטיות לצליל, או רטיטות קטנות של הממברנה אשר מעניקות יתר ליניאריות (פחות עיוותים).
התשובה תלויה בהרגלי ההאזנה של המשתמש – אם הוא נוהג להאזין בעוצמות גבוהות אז אין מנוס מדיפול בעל שטח הקרנה גדול, במחיר פגיעה באחידותה של היענות ההספק.

האזנה בקרבת הרמקול מפחיתה מהשפעתו של הצליל העקיף, ולכן גם מהשלכותיה של היענות הספק בלתי אחידה. היא גם מעניקה “בונוס” משמעותי של עוצמה.
יתרה מכך, האזנה לרמקול גדול בקרבתו מציבה את המאזין ב”שדה הקרוב” – הטווח בו הרמקול “נראה” כמקור צליל בעל מימדים ולא כנקודה אקוסטית.
אם הרמקול ארוך וצר, הוא מתפקד בשדה הקרוב כמקור צליל קווי (Line Source) ולכן כל הכפלה של המרחק ממנו מביאה להפחתה בת 3 דציבל בלבד בלחץ הצליל, לעומת השדה הרחוק בו “נראה” כל רמקול כמקור צליל נקודתי (Point Source) ומציית לכן לכלל המוכר של “מינוס שישה דציבל עם כל הכפלה של המרחק”.