“עיוותים” משמשים בדיבור חופשי כמדד ל”חוסר הניקיון” של אות.
נהוג להבחין בין עיוותים בלתי ליניאריים לבין עיוותים ליניאריים.
הראשונים מתייחסים לרכיבי אות הקיימים באות המוצא למרות שאינם קיימים באות המבוא.
על אלה נמנים עיוותים הרמוניים ועיוותי אפנון הדדי, רעש, זמזומים וכיו”ב.
השניים מתייחסים לרכיבי אות שאומנם קיימים באות המבוא, אך מופיעים באות המוצא באופן שונה מהרצוי.
על אלה נמנים היענות תדר והיענות מופע לא אחידות, והחזרים מקירות החדר.
במערכות שמע הרמקול הוא המעוות העיקרי, וממסך בהרבה מקרים את העיוותים שמחוללים רכיבי המערכת האחרים.
העיוותים הבלתי ליניאריים הם הצורמים ביותר לאוזננו, והם מתעצמים ככל שאנו מגבירים את עוצמת הצליל.