אות שמע – מתקפים

מתקף (Transient) הוא “יריית הפתיחה” של אות השמע, עוד לפני שהוא הופך להפרעה תנודתית.
המתקף יכול להיות עוצמתי יותר כמו זה הנגרם מהקשה על מנענעו של פסנתר, או עוצמתי פחות כמו זה הנגרם מנשיפה רכה לפייתו של חליל צד, אך הוא מהווה את “חזיתו” של כל אות שמע.
ככלל, ניתן לחלק את התהוותו של אות השמע לשלושה שלבים:

1) מתקף – הלם ראשוני אשר מגיע לשיאו תוך מילישנייה (אלפית השנייה) לכל היותר.
מההפרש שבין זמני ההגעה של המתקף לאוזן שמאל ולאוזן ימין ומעוד מספר אינדיקציות המתאפשרות הודות למבנן הא-סימטרי של האפרכסת ושל הגולגולת, מסיק המוח מהו מיקומו של מקור הקול.
2) השוואת לחצים – לחץ האוויר שיצר המתקף שואף להשתוות ללחץ האטמוספרי.
השוואת הלחצים נמשכת זמן רב יותר ככל שמקור הקול גדול יותר, עד כדי 30 מילישניות כאשר הוא גדול מאוד, והמוח מנצל זאת כדי לאמוד את גודלו של המקור.
3) התנודדות – לחץ הצליל הופך להפרעה תנודתית.
כעת ניתן לדבר כבר על תדירות וצורת גל (במשטר הזמן) או על פנדמנטאל והרמוניות (במשטר התדר), ובתוך 10 עד 30 מילישניות מזהה המוח את גובה הצליל ואת גוונו.

מהאמור לעיל נובע כי מידע רב מוסק אודות המקור עוד בטרם הופך הקול המופק ממנו להפרעה תנודתית בעלת תדירות וצורת גל, לכן נודעת חשיבות רבה לשחזורם המדוייק של מתקפים.
המתקף הוא האות הבלתי מחזורי בהתגלמותו, וככזה הוא מכיל את “כל התדרים” כפי שהוכיח המתמטיקאי הצרפתי ז’אן פורייה.
אנו שומעים כמובן רק את חלקם – אלה שבספקטרום השמע, אך יש לזכור כי הגבוהים שבין אלה מספיקים להשלים מחזורים שלמים בעוד הנמוכים נמצאים עדיין בשלב השוואת הלחצים.
עיכוב סלקטיבי של תדרים מסוימים עלול “למרוח” את המתקף בזמן ולערפל בשל כך את המידע הטמון בו.
כדי לשמר היענות מתקף טובה יש להקפיד על כך שכל עיכוב, אם ישנו, יחול במידה שווה על כל התדרים.
כפי שכבר הוזכר, עיכוב חבורה אחיד לרוחב הספקטרום מהווה תנאי הכרחי לכך.