מי אנחנו מוצרים מציאות וידאו סטודנטים סקי צור קשר

 

מדוע דיפול?
הרמקול הסגור מתפקד בתדרים נמוכים כמונופול אקוסטי קרי, הוא מהווה מקור קול בעל עכבה אקוסטית גבוהה המקרין באסים בכל הכיוונים. תכונות אלה מביאות לאינטראקציה מרבית בין הרמקול לבין החדר בו הוא פועל ועקב כך לשחזור בלתי אמין של באסים, אפילו אם אמינותו של האות המוזן לרמקול גבוהה. מעבר לכך, אם הרמקול סגור כארגז כפי שקורה לרוב, מוחזרים גלי קול פנימיים מדופנו האחורית ובוקעים דרך הממברנה תוך ערפול הצליל הישיר שהיא מקרינה. נוסיף לכך היבנות מחזורית של לחץ פנימי הגורמת לרטיטת דפנות הארגז, ותתקבל תמונה לא מעודדת באשר לאמינותו של הצליל המשוחזר. עם גביהת תדירות הצליל, מפסיק בהדרגה הרמקול הסגור לתפקד כמונופול והופך כיווני יותר ויותר, עד שאת הטרבל הוא מקרין רק לפנים. המעבר מהקרנת צליל בלתי כיוונית בתדרים נמוכים לזו הכיוונית בתדרים גבוהים יותר, פוגע באיזון הספקטראלי של הצליל המגיע לאוזני המאזין וגורם לו להישמע פחות טבעי.
הרמקול הפתוח מתפקד בתדרים נמוכים כדיפול אקוסטי קרי, הוא מהווה מקור קול בעל עכבה אקוסטית נמוכה המקרין באסים בעיקר לפנים ולאחור. תכונות אלה מביאות לאינטראקציה פחותה בין הרמקול לבין החדר בו הוא פועל ועקב כך לשחזור אמין יותר של באסים. עם גביהת תדירות הצליל מפסיק בהדרגה הרמקול הפתוח לתפקד כדיפול, אך נשאר כיווני הודות לאותו המכניזם שהופך את הרמקול הסגור לכיווני בתדר גבוה. התוצאה היא כיווניות אחידה למדי לרוחב כל תחום תדרי השמע, התורמת לאיזון הספקטראלי של הצליל המגיע לאוזני המאזין. תמונה.
לרמקול הפתוח שני יתרונות חשובים נוספים: אין בו החזרות של גלי קול דרך הממברנה כיוון שאין לו דופן אחורית, ואין בו היבנות מחזורית של לחץ פנימי כיוון שאינו סגור. חסרונותיו הם השטח היעיל הגדול הדרוש לו לשחזור תדרים נמוכים, והצורך למקמו במרחק של מטר אחד לפחות מהקיר שמאחוריו להשגת ביצועים מרביים.
מדוע דרוש לרמקול פתוח שטח יעיל גדול במיוחד לצורך שחזור באסים?
השטח היעיל של רמקול הוא אותו חלק משטחו המקרין צליל. ברמקול פתוח, וגם בזה הסגור כארגז, שווה השטח היעיל לשטחה היעיל של ממברנת הדרייבר. עוצמת הצליל המוקרן תלויה ישירות בנפח האויר המועתק ע"י הרמקול, וזה שווה למכפלת שטחה היעיל של הממברנה במנעד הרטיטה שלה. ככל שיגדל שטחה היעיל, תידרש הממברנה לרטיטות קטנות יותר ע"מ להפיק עוצמת צליל מסוימת בתדר נתון. אם יוגדל השטח היעיל פי שניים תידרשנה רטיטות קטנות פי שניים. כמו כן תלויה עוצמת הצליל המוקרן בתדר שלו. ככל שינמך התדר, תידרש ממברנה בעלת שטח יעיל נתון לרטיטות גדולות יותר ע"מ להפיק עוצמת צליל מסוימת, ז"א הענות תדר אחידה . אם ינמך התדר פי שניים תידרשנה רטיטות גדולות פי ארבעה, ובמקרה של הרמקול הפתוח, בתחום התדרים 1500~20 הרץ בו הוא מתפקד כדיפול, גדולות פי שמונה! תמונה.
ככלל, רטיטות קטנות משמען עיוותים נמוכים, ומכך נובע שככל שיגדל השטח היעיל כן ייטב. הדבר תקף במיוחד לגבי הרמקול הפתוח אשר בתדרים נמוכים מאוד, בשל היותו דיפול, נדרש להעתיק נפחי אויר גדולים בהרבה מאלה שנדרש להעתיק הרמקול הסגור.
ניקח לדוגמה רמקול לשחזור באסים נמוכים (סאבוופר), הנדרש לשחזר את תחום התדרים 20-100 הרץ.
להפקת עוצמת צליל מסוימת בתדר 30 הרץ, נדרש סאבוופר דיפולי (פתוח) להעתיק נפח אויר גדול פי שלושה מזה שנדרש להעתיק סאבוופר מונופולי (סגור). שתי אפשרויות לסיפוקה של דרישה זו הן:
א. הגדלת מנעד הרטיטה של הדיפול בתדר זה פי שלושה, במחיר הגדלת העיוותים.
ב. הגדלת השטח היעיל של הדיפול פי שלושה באמצעות התקנת שני דרייברים נוספים, במחיר ייקורו של הסאבוופר והגדלתו.
כפי שהוזכר לעיל, הענות תדר אחידה במקרה של הרמקול הסגור משמעה הגדלת הרטיטות פי ארבעה עם כל חציה של התדר. מצב טבעי זה, המוכר לכולם, מתקבל כאשר היענות התדר של המגבר היא אחידה. במקרה של הרמקול הפתוח, בתחום התדרים בו הוא מתפקד כדיפול, מכתיבה הענות תדר אחידה הגדלת הרטיטות פי שמונה עם כל חציה של התדר. מצב זה יתקבל רק אם הענות התדר של מערכת ההגברה תגדל פי שניים עם כל חציה של התדר, ז"א תהיה בעלת שיפוע של 6- דציבל לאוקטאבה, והדבר מושג באמצעות איקוולייזר מתאים המכונה "אינטגרטור". מאחר והשיפוע נדרש רק ב"תחום הדיפולי", נדרש "אינטגרטור מדף" - כזה המגביר רק מתדר מסוים ומטה. תמונה. האינטגרטור הינו מסנן מעביר נמוכים הממומש באמצעות קבל ונגד. מיקומו האידיאלי הוא במבוא מגבר ההספק, אם כי ניתן למקמו גם במבוא הרמקול עצמו. תמונה
מדוע רמקול אלקטרוסטטי?
פעולתו של הרמקול האלקטרוסטטי (דוחף-מושך) ליניארית יותר מזו של הרמקול האלקטרומגנטי המוכר לכולם, ומשמעות הדבר היא עיוותים נמוכים יותר של הצליל המשוחזר. כמו כן הפנל האלקטרוסטטי סימטרי לחלוטין מבחינה מבנית ובעל שטח יעיל גדול, וככזה הוא אידיאלי למימוש דיפולי. תמונה.
שני חסרונותיו העיקריים הם הרטיטות הקטנות יחסית שלהן מסוגלת הממברנה שלו - כשני מילימטרים בכל כיוון, ותדר התהודה הגבוה שלו - כ-40 הרץ, חסרונות המונעים שחזור אפקטיבי של באסים. עם זאת לא מעט אנשים הנוהגים להאזין למוזיקה בעוצמות נמוכות מסתפקים ברמקול האלקטרוסטטי לבדו, תוך שהם מוותרים על באסים נמוכים מ-30 הרץ אותם לא ניתן לשמוע ממילא כשמאזינים בעוצמות נמוכות.
כשהרמקול האלקטרוסטטי נדרש לשחזר את תחום התדרים 120-20,000 הרץ בלבד, באים יתרונותיו לידי ביטוי מרבי אפילו בעוצמות האזנה גבוהות. כמובן שבמקרה זה נדרש סאבוופר דיפולי אלקטרומגנטי לשחזור תחום התדרים 20-120 הרץ, גורם המייקר את המערכת ומגדיל את מימדיה.
איזה רמקול עדיף, דו-דרכי (two- way) או תלת-דרכי (three-way)?
הרמקול הדו-דרכי מורכב מדרייבר mid-woofer שתפקידו לכסות את תחום תדרי השמע שמתחת ל-1200 הרץ ומדרייבר mid-tweeter שתפקידו לכסות את תחום תדרי השמע שמעל 1200 הרץ (תדר ההצלבה 1200 הרץ נבחר כאן בשל היותו שכיח, אך יכול גם להיות אחר). הרמקול התלת-דרכי מורכב מדרייבר woofer שתפקידו לכסות את תחום תדרי השמע שמתחת ל-400 הרץ, מדרייבר midrange שתפקידו לכסות את תחום התדרים 400-3000 הרץ ומדרייבר tweeter שתפקידו לכסות את תחום תדרי השמע שמעל 3000 הרץ (תדרי ההצלבה 400 הרץ ו-3000 הרץ נבחרו גם הם בשל היותם שכיחים, ויכולים להיות אחרים). לרמקול הדו-דרכי תדר הצלבה יחיד ובכך יתרונו האקוסטי. בקרבתו של תדר הצלבה שורר תמיד חוסר באחידות אקוסטית, ומבחינה זו כדאי למזער את מספר ההצלבות. מצד שני אין הרמקול הדו-דרכי מסוגל להפיק עוצמות צליל גבוהות תוך שמירה על רמת עיוותים נמוכה, אלא אם יש לו שטח הקרנה גדול מאוד... ואז גם ניתן להנמיך את תדר ההצלבה ל-160 הרץ בו רגישה האוזן פחות לחוסר באחידות אקוסטית. הרמקול התלת-דרכי מסוגל לשמור על רמת עיוותים נמוכה יחסית גם בעוצמות צליל גבוהות, וכמו כן על כיווניות אחידה יותר לרוחב תחום תדרי השמע, אך הוא יקר יותר אם אין פשרה באיכות שלושת הדרייברים שבו (ובאיכות מצלב התדרים המותקן בו אם הוא פסיבי - ראה הסעיף הבא). תמונה.
מדוע מצלב תדרים (crossover) אקטיבי?
ברוב מערכות הרמקולים הביתיות נעשה שימוש במצלב תדרים פסיבי המותקן בארגז הרמקול. מבואו מוזן ע"י מוצא מגבר ההספק (של ערוץ ימין או שמאל) בתחום תדרי השמע כולו, והוא מפצלו לשני תת-תחומים אם הרמקול דו-דרכי או לשלושה תת-תחומים אם הרמקול תלת-דרכי. כל תת-תחום שכזה נשלח אל הדרייבר המיועד לו.
מצלב התדרים האקטיבי משמש בד"כ את מערכות הרמקולים המקצועיות, והוא מופיע כיחידה עצמאית או באריזה אחת עם הקדם-מגבר. מבואו מוזן ע"י מוצא הקדם-מגבר (של ערוץ ימין או שמאל) בספקטרום השמע כולו, והוא מפצלו לשני תת-תחומים אם הרמקול דו-דרכי או לשלושה תת-תחומים אם הרמקול תלת-דרכי. כל תת תחום שכזה מזין מגבר הספק משלו המגבירו ושולחו אל הדרייבר המיועד לו. יתרונותיו של המצלב האקטיבי הם:
א. הקלות היחסית שבה ניתן "לתפור" בעזרתו את הענות התדר הרצויה של הרמקול.
ב. מוצאו של כ"א ממגברי ההספק מחובר ישירות לדרייבר אותו הוא מזין, ולא לעכבת המבוא הבעייתית של המצלב הפסיבי.
ג. פיצול התדרים מתבצע במתח נמוך בעל סדר גודל של וולטים בודדים.
חסרונו היחיד של המצלב האקטיבי הוא בריבוי מגברי ההספק הנדרשים למערכת. אם הרמקול דו-דרכי (פיצול ספקטרום השמע לשני תת תחומים), נדרשים למערכת סטראופונית ארבעה מגברי הספק (שניים לרמקול שמאל ושניים לרמקול ימין), ז"א שני מגברי הספק סטראופוניים במקום אחד בלבד הנדרש למערכת "רגילה" בעלת מצלב תדרים פסיבי. ע"פ אותו עיקרון, אם הרמקול תלת-דרכי נדרשים שישה מגברי הספק (שלושה לרמקול שמאל ושלושה לרמקול ימין). כמובן שבמקרה זה מתייקרת המערכת באופן משמעותי. תמונה.
האם ניתן לשלב סאבוופר מונופולי עם רמקולים דיפוליים?
כן, אך תוך ויתור על שחזור צליל דיפולי בתחום התדרים הרלוונטי ביותר - הבאסים. הסאבוופר המונופולי המדויק ביותר הוא מסוג "ארגז אטום". סאבוופר מונופולי המכיל דרייבר סאבוופר אחד, שקול מבחינת עוצמת הבאס שהוא מפיק לסאבוופר דיפולי המכיל שני דרייברים אם תדר הפיצול הוא 80 הרץ, 3 דרייברים אם תדר הפיצול הוא 120 הרץ, או ארבעה דרייברים אם תדר הפיצול הוא 160 הרץ. השימוש בסאבוופר מונופולי נובע אם כן משיקולי קומפקטיות ומשיקולי עלות, והחיסכון המושג לעומת השימוש בסאבוופר דיפולי עומד ביחס ישר לתדר הפיצול. על סאבוופרים מונופוליים ניתן לקרוא ביתר הרחבה בפרק "הסאבוופר".
האם כדאי לשלב סאבוופר דיפולי במערכת רגילה?
כן, אם שחזור מדויק של באסים נמצא בעדיפות עליונה. ברוב המערכות הביתיות נע תדר הפיצול סביב 100 הרץ, ולכן נדרשים שלושה דרייברים בסאבוופר דיפולי כנגד אחד בסאבוופר מונופולי. הסיבה לקשר שבין תדר הפיצול לבין מספר הדרייברים הנדרשים לדיפול, נעוצה בעומק הקונסטרוקציה שלו. ככל שתהיה הקונסטרוקציה עמוקה יותר, יגבר הצליל המוקרן מהדיפול וידרשו לו פחות דרייברים, אך ינמך התדר המרבי שהוא מסוגל לשחזר ועימו תדר הפיצול המרבי המותר. שאלה מתבקשת היא: מה רע בכך שתדר הפיצול יהיה נמוך יותר? התשובה היא שאז יידרש דרייבר התדרים הבינוניים (midrange) לשחזר תדרים נמוכים יותר, אשר יביאוהו לרטיטות גדולות יותר וכתוצאה מכך לעיוותים גבוהים יותר.
מהן התכונות הנדרשות מדרייבר סאבוופר?
קודם כל היכולת להעתיק נפחי אויר גדולים באופן ליניארי, ובכך לאפשר שחזור מדויק של באסים בעוצמות סבירות. בכדי לשמר עוצמת צליל קבועה, נדרש הסאבוופר המונופולי לרבע את נפח האויר שהוא מעתיק עם כל חציה (הנמכה פי שניים) של התדר המשוחזר, ואילו הסאבוופר הדיפולי נדרש להכפילו פי שמונה!!! לדוגמה, אם לשם שחזורו בעוצמה מסויימת של באס בתדר 40 הרץ נדרשות רטיטות ממברנה של 4 מ"מ שיא-שיא (2 מ"מ בכל כיוון), הרי שלשם שחזורו של באס בתדר 20 הרץ באותה העוצמה תידרשנה רטיטות של 16 מ"מ שיא-שיא במקרה המונופולי, או 32 מ"מ שיא-שיא במקרה הדיפולי. הודות להתקדמות הטכנולוגיה במהלך השנים האחרונות, הוכפלה ואף שולשה הרטיטה המרבית לה מסוגלת הממברנה(Xmax), ומשמעות הדבר היא שדרייבר סאבוופר מודרני בן 12 אינץ' מסוגל להעתיק נפחי אויר גדולים שעבורם נדרש אך לפני שנים ספורות דרייבר בן 15 אינץ'. כשמשווים בין דרייברי סאבוופר בעלי קוטר דומה (ז"א שטח יעיל דומה), יש לבדוק קודם כל את הנתון Xmax המציין את הרטיטה הליניארית המרבית לה מסוגלת הממברנה . נתון זה הוא "צוואר הבקבוק" של כל דרייבר סאבוופר, ובהשוואה אליו מקבל כל נתון אחר של הדרייבר חשיבות משנית. לראיה, בתדרים נמוכים מאוד די בוואטים בודדים כדי להביא את הממברנה לרטיטה מרבית, ומכאן שלהספקים הגבוהים בהם מסוגלים לעמוד דרייברי סאבוופר מודרניים אין משמעות כה רבה כפי שנוטים לחשוב.
נתונים נוספים בעלי חשיבות הם:
Fs (הרץ) - תדר התהודה של הדרייבר . זהו גם התדר הנמוך ביותר שהדרייבר מסוגל לשחזר באופן יעיל (אלא אם נעשה שימוש באיקוולייזר מיוחד), ולכן חשוב שיהיה נמוך מ-25 הרץ. תדר התהודה של הדרייבר עומד ביחס ישר לקשחות העכביש והטבעת ההיקפית שלו, וביחס הפוך למסה הנעה שלו - מסת הממברנה והסליל.
Qts - מדד לנטייתה של הממברנה להמשיך ולרטוט גם לאחר שהאות המוזן לדרייבר פסק. כאשר הדרייבר מותקן בארגז פתוח Qts הוא גם Q של הסאבוופר, ולכן עליו להיות בין 0.5 ל-0.7. כשהדרייבר מותקן בארגז סגור גובה Q (אלא אם הארגז עצום), ולכן על Qts להיות נמוך מ-0.4 כך שבסופו של דבר יתקבל Q שאינו גבוה מדי.
Sensitivity (דציבל / וואט / מטר) - רגישות. מראה איזו עוצמת צליל מתקבלת במרחק מטר אחד מחזית הדרייבר כשהוא מותקן בארגז אטום ומבואו מוזן בהספק חשמלי בן וואט אחד. בדרייבר בעל רגישות גבוהה יותר מומר לצליל אחוז גבוה יותר של ההספק החשמלי שהוא צורך, ולכן נדרש לו הספק חשמלי פחות גבוה.
VAS (ליטר) - נפח הארגז האטום אשר קפיציות האוויר הלכוד בו זהה לקפיציות העכביש והטבעת ההיקפית של הדרייבר. אם נפח הארגז קטן מ-VAS, דומיננטית קפיציות האוויר ויש לקחתה בחשבון. אם הוא גדול מ-VAS, דומיננטית קפיציות העכביש והטבעת, והארגז יכול להיחשב כבעל נפח אינסופי בקירוב.
בד"כ מותקן הדרייבר בארגז שנפחו קטן מ-VAS. לדוגמה, VAS של שיבא הוא 151 ליטר. השימוש בארגז בעל נפח כה גדול הינו נדיר, מסיבות מובנות.
נתון נוסף שבד"כ אינו מופיע במפרט הנתונים אך רלוונטי מאוד ליישום דיפולי הם עיוותים אוירודינמיים, הנובעים משחרורו בלחץ של אויר שנלכד מאחורי העכביש. במידה ותכנון הדרייבר אינו לוקח תופעה זו בחשבון, עלול האויר הלכוד להשתחרר אחורנית בלחץ רב כאשר רטיטות הממברנה גדולות, ולייצר עיוותים בגל הקול האחורני. במקרה של הסאבוופר המונופולי נבלע הגל האחורי בתוך הארגז ממילא, ולתופעה חשיבות פחותה. במקרה הדיפולי מהווה הגל האחורי שותף מלא בתהליך שחזור הצליל, וכל פגם בו מקבל משמעות רבה.
מהו תפקידו של מגבר ההספק?
תפקידו היחיד של מגבר ההספק הוא להגביר את מתח האות שבמבואו פי עשרים בערך, ולתרגמו לזרם זמין עבור הרמקול. עליו לעוות את האות כמה שפחות, ולהיות אדיש עד כמה שניתן לרמקולים המהווים עומס "קשה", ז"א רמקולים בעלי עכבת מבוא נמוכה ו\או קיבולית מאוד.
מהו ההבדל בין מגבר הספק class A לבין מגבר הספק class B?
במגבר class B מטופל אות המוצא בידי "זוג משלים" של טרנזיסטורי הספק, כאשר אחד מבני הזוג מטפל בחציו החיובי של האות והשני בחציו השלילי. שעה שהאות מחליף קוטביות (חיובית לשלילית או להפך), מבצעים בני הזוג המשלים "החלפת משמרות" שגורמת לעיוותו. עיוותים אלה, הקרויים "עיוותי מעבר", אינהרנטים ל-class B ודומיננטיים במגברים שתוכננו ונבנו כהלכה. במגברים שאינם כאלה, ממוסכים עיוותי המעבר ע"י עיוותים אחרים הנובעים מתכנון ו\או בניה לקויים.
במגבר class A לא מתרחשת "החלפת משמרות" (אפילו אם דרגת המוצא היא מסוג "זוג משלים") ועיוותי המעבר נמנעים. חסרונו של class A הוא בנצילותו הנמוכה- כ-25%. צריכת החשמל שלו גבוהה מאוד ודרושים לו ספק כוח ומנדפי חום מאסיביים המגדילים את ממדיו ומייקרים אותו מאוד.
מהו מגבר הספק class D?
"החלפת המשמרות" בין בני הזוג המשלים במגבר class B שתוארה קודם, משמעה כניסתו של הטרנזיסטור האחד למצב עבודה ושל האחר למצב קיטעון. על טרנזיסטור במצב עבודה נופל מתח חשמלי וזורם דרכו זרם חשמלי. מכפלת המתח בזרם מניבה את ההספק ה"מתבזבז" בטרנזיסטור כחום. על טרנזיסטור במצב קיטעון נופל אומנם מתח חשמלי מרבי, אך לא זורם דרכו זרם, ולכן לא מתבזבז בו כל הספק. בכל רגע נתון מתבזבז אם כן הספק באחד מבני הזוג המשלים - זה שבמצב עבודה. הנצילות בנסיבות אלה היא כ-70%.
במגבר class D מתבצעת גם כן "החלפת משמרות", אלא שכאן נמצאים הטרנזיסטורים לסירוגין במצב של קיטעון או של רוויה, לעומת class B בו הם נמצאים לסירוגין במצב של קיטעון או של עבודה.
דרך טרנזיסטור במצב רוויה זורם אומנם זרם מרבי, אך לא נופל עליו מתח, ולכן גם הפעם לא מתבזבז בו כל הספק. בזבוז מתרחש רק בעת המעברים (התכופים) מקיטעון לרוויה ולהיפך, כיוון שבמהלכם נמצא הטרנזיסטור במצב עבודה. לו היו מעברים אלה אורכים אפס זמן, הייתה נצילותו של מגבר class D שואפת ל- 100%. בפועל מגיעה נצילותו לכדי 95%, ז"א, מכל 100 וואט שהוא צורך מרשת החשמל מועברים 95 וואט לרמקול, ו- 5 וואט מתבזבזים כחום בטרנזיסטורים. לא מושלם אבל גם לא רחוק מכך.
לנצילות גבוהה של מגבר ההספק השלכות מיטיבות רבות מעבר לחיסכון בחשמל: ספק הכוח יכול להיות קטן יותר כיוון שעליו "לפרנס" את הרמקול בלבד, ולא עוד את חימומם של טרנזיסטורי ההספק אשר מצידם מסתפקים כעת במנדפי חום קטנים בהרבה. התוצאה היא משקל פחות, מימדים קטנים יותר, ועלות פחותה.
מגברי class D מתבססים על מיתוגם בתדר גבוה (כ-300kHz) של טרנזיסטורי ההספק, ז"א על "החלפת משמרות" (מקיטעון לרוויה ולהיפך) תכופה מאוד בין בני הזוג המשלים, כאשר אות השמע שתדירותו נמוכה יחסית "רוכב" על תדר המיתוג הגבוה ומאפנן אותו. מיתוג בתדר גבוה הינו מקור לקרינה אלקטרו-מגנטית העלולה להפריע לפעולתם התקינה של שאר רכיבי המערכת, ובעיה זו היוותה אבן נגף בתהליך שילובם של מגברי class D במערכות שמע איכותיות. תכנון אופטימאלי של המעגלים המודפסים הביא למזעור הקרינה, וכיום היא אינה מהווה עוד בעיה.
Class D הינו רק כינוי לשיטת הגבר וותיקה, המוכרת כ- PWM - Pulse Width Modulation, "אפנון רוחב הדופק". ישנם המכנים מגברי PWM "מגברים דיגיטאליים" אך זהו כינוי מוטעה ומטעה. מגברי PWM פועלים זה כבר 5 עשורים בתחום מערכות הבקרה, זמן רב לפני פריצתה של הטכנולוגייה הדיגיטאלית, אבל רק בעשור האחרון השתלבו בהצלחה במערכות שמע איכותיות, תחילה כמגברים לסאבוופרים בלבד, ואח"כ כמגברים איכותיים לכל ספקטרום השמע.
ניתן לסכם ולומר כי המוטיבציה לפיתוח טכנולוגיות חלופיות ל-class A היא שיפור נצילותם של מגברי הספק, תוך פגיעה מזערית באיכות (ליניאריות) ההגברה שלהם. מגברי class D הטובים ביותר שישנם כיום משתווים באיכות ההגברה שלהם למגברי class A הטובים ביותר, ונצילותם גבוהה בהרבה:
כ-95% לעומת כ-25%. למגברי class B נצילות של כ-70%.